כהורים אנחנו חווים בעת גידול הילד מגוון רגשות אותם לא הכרנו. הילד בסך הכל נולד לפני שנתיים וכבר הוא מצליח לעמוד מול הוריו ולהפעיל אותם כרצונו. שלב העצמאות של הילד שמתחיל בגיל שנה וחצי הוא שלב מאוד חשוב בהתפתחות הילד ולעיתים מתקבל בקושי מסויים מצד ההורים.
כל הילדים עוברים את שלב "ניתוק חבל הטבור" והתרחקות מההורים ( לדוגמא בגן השעשועים מגיע השלב שהתינוק מתנתק מההורה ומתרחק כמה צעדים עם מבט לאחור בכדי לוודא שההורים עדיין בסביבה). יותר מאוחר מגיע ה"לא" שאומר הי, אמא ואבא, אני אוהב אתכם, אבל פה אני קובע בתור דמות עצמאית עם רצון משלה.
הילד ההופך להיות עצמאי בשלב זה נמצא בעצם בתחילת דרכו וצריך הדרכה של ההורים. שלב זה מצריך מההורים התארגנות חדשה הכוללת נתינת גבולות לילד, תכנון סדר היום כדי לתת לילד שגרה. מכיוון שילדים לא מכירים שעון, נותנים להם את היכולת לראות קדימה מה צריך לקרות. כלומר: בבוקר יש ארוחת בוקר לאחר מכן הולכים לגן וכשחוזרים הביתה משחקים קצת אוכלים ארוחת ערב , מקלחת ואז הוא יודע שאחרי המקלחת הולכים לישון. ברגע שקיים סדר אצל הילד והוא לא צריך לסדר את היום לבד, אז הילד רגוע . הדבר מאפשר לו להשאר במקום הילדי .כמובן משאירים פתח וגמישות לתהליך העצמאות שהילד עובר. למשל, אם הגיעה שעת האמבטיה והילד מתמרד ולא רוצה להכנס מאפשרים לו עוד כמה דקות לשחק ומסבירים שלאחר מכן נכנסים לאמבטיה. הדבר מאפשר לילד לחוות את ההתמרדות ואת הרצון העצמאי שלו עם גבולות ברורים. ההורים צריכים להקפיד לא לוותר אחרי ההתגמשות. אחרי שהילד נכנס לאמבטיה, נספר לבן או בת הזוג "איזה יופי הוא נכנס להתקלח". נשבח את הילד ונעודד אותו. גם אם אתם אומרים לעצמכם "מה זאת אומרת לשבח את הילד שהוא נכנס למקלחת? הרי ברור שהוא צריך להתקלח.." כשאתם משבחים ומספרים לבן בת הזוג על המאמץ שהילד עשה, הילד שומע ומרגיש גאווה. דבר שיוביל אותו בפעמים הבאות להגיע מהר יותר לאמבטיה כדי שיגידו לו "כל הכבוד".
כאשר אין גבולות בבית. הילד מרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואף אחד לא יעז להפסיק אותו. ועד שלא יפסיקו אותו, חיפוש הגבולות ימשיך ויוקצן עד שהוא ישמע את ה"די" מההורים. למעשה ההורים עוזרים לילד למצוא את הגבולות שלו ומאפשרים לו להרגע.
דרך הציור אנחנו רואים את החוויה של נועם בתוך המשפחה מול ההורים . "אני הכי בולט, אני קובע , אני מחליט, בציור למעשה נועם מקטין את ההורים ,מצייר אותם בקווים מאוד חלשים ומאוד מבליט את הדמות שלו. הוא קובע מה הוא יעשה ומתי, וכולם יהיו שם בשבילו. להורים בציור אין ידיים, כך נועם מביע את חוסר היכולת של ההורים להגיד לו מה לעשות, כי הוא מחליט. יחד עם זאת, נועם מרגיש חוסר יציבות הדרוש לו עם ההתנהלות ההורית מולו. בציור הוא מרחף באוויר. יש לו רצון להורה חזק שידע לתת לו גבולות ויחד עם זאת שיאפשר לו לבלוט ולהתמרד כי זה חלק מהגיל ומהשלבים אותם אנחנו עוברים בתהליך ההתפתחות שלנו כדי שנגבש לנו אישיות עצמאית.
